בדיון בשאלת ביטחונם של היהודים בימי הביניים המוקדמים אנו מבחינים בין שני מיני סכנות : א . הסכנות לקהילות ולפרטים , שנגרמו כתוצאה מאופיים של החיים בתקופה בלתי יציבה ובחברה שהחוק והסדר לא שלטו בה . לסוג זה של אי ביטחון יש לשייך גם התנכלויות ליהודים בשל היותם חלשים , זרים ומעוררי קנאה . ב . התפרצויות של פרעות מלוות בניסיון אינוס לנצרם , בגירוש , ולעתים בהרג ציבורים יהודיים שלמים , אם של קהילה מסוימת או של מספר מועט או רב של קהילות . מאורעות כאלה , שהיו קשים ומכאיבים , התמקדו במועדים קצרים והיוו חריג במרקם היחסים בין נוצרים ויהודים במשך תקופה ארוכה . כדי לסבר את האוזן , אפשר להשוות את סוג הסכנות הראשון ל"ביטחון שוטף" בימינו , ואת השני ל"ביטחון הבסיסי . " משכלו המים השוצפים שהציפו את קהילות ישראל באותן השנים הסוערות , הסתמנה רגיעה שנמשכה למעלה משמונים שנה . עדות לכך היא הגידול הדמוגרפי וייסוד קהילות נוספות במרחב האשכנזי כולו . לא מקרה הוא , שהמאה ה 11 באשכנז-צפון צרפת הייתה מעין תור זהב , שכן הביטחון הבסיסי נשמר והתקיימו חיים נורמליים . במשך כל התקופה הארוכה הזאת ידוע רק על מקרה אחד מן הסו...
אל הספר