" ילעפו ? אות מלבר וגיל גבעות תף * לנה . " ( תהלים סה , יג ) עד כה ראינו שהמרעה המשיך להתקיים בארץ שנים רבות בצד עבודת האדמה , אולם הוגבל לאזורים בלתי מעובדים , אשר כינויים הכללי היה מדבר . בין אלה היו גם חורשים ויערות אשר גידלו צמחיית-בר ירוקה רב-שנתית - תאווה לשיני הצאן והבקר . כמו כן סקרנו את שטחי המרעה הירוקים בבקעת הירדן והזכרנו לטובה גם אותם כרי מרעה גדולים שהיו בימי לוט ואינם עוד בימינו : אלה שכבשו את שפכי הנחלים היורדים לים המלח בעתות שפל עמוק . אולם היכן ומתי ירעה הרועה באותם חבלי המדבר אשר בץ ההר והערבה - אותם אזורים הנמצאים ב"צל , "הגשם הקרויים בתנ"ך בשמות רבים , כגון : מדבר זיף ומדבר מעון , מדבר תקוע , מדבר יהודה , מדבר עין גדי ואחרים ? במדבריות אלה שונה המצב משנה לשנה , מחודש לחודש , ולפעמים אף משבוע לשבוע . בשנים גשומות אפשר שירדו על שטחים מסויימים במדבר בנימין ובצפון מדבר יהודה עד 400 מילימטרים גשם , ואף למעלה מזה . בחורף כזה יתכסו כאן אזורים רבים במרבדי ירק מרהיבי עין , המנוקדים ברבבות פרחים אדומים , צהובים וסגולים . מרבדים אלה מהוים מרעה רענן בכמות רבה , לשמחתם של הרוע...
אל הספר