הנטייה הכללית היא להניח כי היהודים הגרמנים ברייך הקיסרי חוו את התקופה הבטוחה ביותר , המוצלחת והמשגשגת ביותר באופן יחסי בתולדות היהודים בגרמניה . כבר בשנת 1871 הם זכו להישגים מרשימים במעמדם החברתי . בזכות חינוכם ורכושם השתייכו היהודים בגרמניה הקיסרית בעיקר למעמד הבינוני העירוני . הישגיהם המדעיים והאומנותיים הגיעו לרמה גבוהה הראויה לציון . אולם כל ההצלחות הללו אינן צריכות להסתיר מעינינו את הצדדים השליליים של החיים כיהודי בתקופה זו . עליית האנטישמיות המודרנית בשני העשורים האחרונים של המאה הי"ט הטילה צל מתמיד על קיומם היומיומי של היהודים בבית הספר , בעבודה ובחברה . התחוור ששוויון הזכויות בפני החוק , שהובטח בחוקה משנת , 1871 אינו משמש הגנה בפני אפליה חברתית ותעסוקתית , וכי החינוך והעושר אינם ערובה להתקבלות אל המעמד הבינוני . האנטישמיות הציבה בפני היהודים את שאלת הזהות בדרך חדשה , ואצל יהודים רבים , שהפכו אדישים לדת , היא חוללה משבר בתפיסתם העצמית . ההוויה הכפולה , כגרמנים וכיהודים , התגלתה כתרגיל בשיווי משקל שיש לעשותו מדי יום ועליו להיראות נטול מאמץ . בתולדות היהודים ברייך הקיסרי יש המשכיו...
אל הספר