בשנותיו האחרונות , לאחר פרישתו מאוניברסיטת מרבורג והמעבר לברלין , התמסר כהן לא רק להבהרת תפיסתו את הדת והיהדות . הוא טיפל גם במיגוון סוגיות מעשיות המעסיקות את העם היהודי , ובמיוחד בשאלה הסבוכה של היחס של היהדות לגרמניות , בלומר : לתרבות הגרמנית ולזהות הגרמנית . מאז חילופי הדברים בינו לבין היינריך פון טרייטשקה ב - 1880 שבמסגרתם הגן בתוקף על זכותם של היהודים לחשוב עצמם גרמנים מבחינה רוחנית ותרבותית ולא רק במובן הפוליטי הפורמלי - הגיע כהן למעמד שבו 'סימל יותר מכל אדם אחר את האיחוד בין האמונה היהודית לתרבות הגרמנית . ' במהלך מלחמת העולם פירסם כהן שתי מסות שקרא להן בשם זהה : 'גרמניות ויהדות . ' במסה השנייה טען בגאווה מופגנת שהיהדות והתרבות הגרמנית מתיישבות זו עם זו ומשלימות זו את זו : בנוגע לחיינו הרוחניים , אנו [ היהודים הגרמנים ] נעשינו מודעים לסמיכות הרעיונות הדתיים הקיימת בדמיון שבין המשיחיות היהודית להומניזם הגרמני . מסיבה זו רגשותינו הגרמניים לגבי המדינה והעם , כמות שהם , שינו צורה וקיבלו חיזוק מדתנו . נפשנו מתעוררת במידה שווה ובהרמוניה מרגשות פטריוטיים גרמניים ומתודעתנו הדתית , ששור...
אל הספר