בשני העשורים האחרונים לשלטון הקיסר וילהלם הייתה המחשבה היהודית בגרמניה מתוחמת בין שני אירועים מכריעים : הקמת ההסתדרות הציונית העולמית ב , 1897 שעיקר הנהגתה באה מקרב היהדות דוברת הגרמנית , והטראומה של מלחמת העולם הראשונה . אף שבשנים הללו הייתה התנועה בגרמניה קטנה עדיין מבחינה מספרית , הותירה הציונות בכל זאת חותם ממשי על יהדות גרמניה . גם כאשר לא התקבלה , הייתה לתפיסה הלאומית והחילונית של העם היהודי ותרבותו השפעה על הדיון ועל ההגדרה העצמית של יהדות גרמניה ומרכז אירופה . מאותו רגע החלו לא ציונים , דוגמת ולטר בנימין הצעיר , לדבר על עצמם במונחים של 'יהודים לאומיים ' , ( Nationaljuden ) כפי שעשה הפילוסוף האורתודוקסי שהיה מתנגד עקבי לציונות , יצחק ברויאר , שהשקפותיו נידונו בפרק רביעי לעיל . אפשר שהשינוי הדק במודעות , שעליו מצביע סיגול אוצר המילים הציוני , מוצא את ביטויו הדרמתי ביותר אצל הרמן כהן . באחרית ימיו , במהלך פולמוס נגד הציונות , הכיר הפילוסוף המכובד , מן התומכים הנלהבים בהתערות היהודים בחברה הגרמנית ובתרבותה , בעובדה היות היהודים 'לאום . ' הוא נקט אומנם זהירות וציין שלעובדה זו אין מ...
אל הספר