התלות הברורה שבין גורל היהודים לכוחם של הליברלים ניכרה יותר מכל בפוליטיקה הפרלמנטרית . לאחר תבוסתם של הליברלים בפרוסיה וברייך הקיסרי ב , 1879 חדלו היהודים למלא תפקיד בולט בבתי המחוקקים הגרמניים , וב , 1893 עם פרישתו של לודוויג במברגר , אחרון המחוקקים היהודים מדור המייסדים , שוב לא היה אף יהודי מוצהר ברייכסטאג מחוץ לשורות המפלגה הסוציאל דמוקרטית עד שנת . 1912 לאחר , 1886 גם בפרלמנט הפרוסי לא היו יהודים מוצהרים במשך למעלה מעשור . היהודים הגיבו להרחקה זו בדרכים שונות . הם חשו כאב לנוכח מוגות הלב המוסרית של המפלגות הליברליות , בנוסף לאנטישמיות הסמויה המזדמנת . עם זאת , הייתה אצלם התנגדות כלשהי למועמדויות שהן סמליות או מטעם 'הגטו . ' בסופו של דבר ידם של המכירים בצורך בדוברים יהודים שיתנו ביטוי פומבי לקובלנותיהם של היהודים הייתה על העליונה , בנימוק 'שבמקום שיש תובע , חייב להיות ייעוץ לצורך הגנה . ' ללא ספק חלו שינויים בתנאים שעל פיהם מילאו היהודים תפקיד בפוליטיקה . הם עדיין דרשו את זכותם לקחת חלק מתוקף השיוויון שלו היו זכאים כאזרחים , אולם הם גם הכירו בצורך שהמחוקק היהודי יימצא שם כדי לדבר...
אל הספר