בשנות התשעים של המאה הי " ט , כאשר האנטישמיות המאורגנת הגיעה לשיאה , התגברו סוף סוף היהודים ודורשי טובתם על רתיעתם מפני נקיטת פעולה מתואמת נגד ההמלצה הפומבית להפלות את היהודים וגם נגד תרגומה של ההמלצה לשפת המעשה . צעד כזה היה כרוך במכשולים פסיכולוגיים ניכרים . לחסידי האמנציפציה היה חשוב להאמין שהם שוחים עם זרם ההיסטוריה ומתרחקים מתקופה של דעות קדומות לכיוון עידן של תבונה . לכן התפתו כל הזמן להמעיט בערכה של כל עדות שהוכיחה את ההיפך , כפי שנהגו קודמיהם ביחס לתעמולה האנטי יהודית לאחר מלחמות נפוליאון או לנוכח האלימות נגד היהודים בשלביה הראשונים של מהפיכת . 1848 עוד ב , 1892 בזמן משפט עלילת הדם בקסנטן ורק חודשים מספר לפני בחירתו של אלוארדט וכנס השמרנים בטיבולי , עדיין שב היאלגמיינה צייטונג ' וקבע : 'למרות הכל אנו שמים מבטחנו ברוח הקידמה האנושית . אי אפשר לפגוע באופטימיות שלנו כשם שאי אפשר לפגוע בקיומנו הדתי ' . ' בראשית שנות התשעים כמעט חדלה השקפה זו להיות מייצגת , אולם היו סיבות טובות לכך שהארגונים היהודיים לא עודדו פעולה ציבורית כנגד האנטישמיות הגוברת . אחת הסיבות הייתה אדישותן של הרשויו...
אל הספר