כל עוד כיוונה האנטישמיות את מתקפתה בעיקר נגד הליברליזם , היא הסתכנה , גם בגרמניה וגם באוסטריה , בשם רע של קיצוניות וחוסר סובלנות , מה שהגביר את הדחף הליברלי לנקוט צעדי נגד . אולם כאשר הדגש נע לכיוון אנטי סוציאליסטי , היה לאנטישמיות קל יותר להיכנס אל הקונסנזוס הפטריוטי . בשלב מאוחר זה שוב לא שימשו המפלגות ומערכות הבחירות ככלי העיקרי להשגת המטרה , אלא קבוצות אינטרסים וארגונים חברתיים . חלקם היו אך ורק אנטישמיים ותוקפניים , ואחרים היו ' גם אנטישמיים , ' אולם קו ההפרדה הלך וניטשטש . אידיאולוגיות אנטישמיות באופן בלעדי נעשו נפוצות יותר בשני העשורים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה , מאחר שלתיאוריות הגזעניות נמצא קהל תומכים . האידיאולוגיות הללו חיזקו בתורן את האנטישמיות של קבוצות אינטרסים ושל ארגונים חברתיים , משום שבשתי הקיםרויות כאחד רק לעיתים רחוקות היו גופים כאלה פונקציונליים טהורים או ניטרליים מבחינה פוליטית . בתקופה זו איפיין הפחד את כל הגופים שהטיפו לאפליה או גילו כלפיה סובלנות . חרף התוקפנות ברטוריקה ובעמדות , אופיים העיקרי היה מתגונן ותפקידם היה לסלק את השפעתו של זר מאיים . אף על פי ש...
אל הספר