בשמונה השנים שחלפו בין נאומו האנטישמי הראשון של שטקר ( 1879 ) להחלטתו של לואגר ללכת בעקבותיו ( 1887 ) הפכה האנטישמיות לחלק מסדר היום הציבורי של שתי הקיםרויות . כוח המשיכה העממי הגדל היה זקוק לתנאים אוביקטיביים נוחים - מצוקה כלכלית , תהפוכות חברתיות מהירות ואכזבה מהבטחותיו של הליברליזם שלא קוימו . הוא גם הפיק תועלת מהאקלקטיות הרעיונית של בשורת הגאולה החדשה . כפי שראינו , הייתה אנטישמיות המבוססת על דת , אשר טענה שליהודי כיהודי אין כל בסיס לתבוע מקום שווה במדינה הנוצרית . הייתה אנטישמיות כלכלית , אשר טענה שכל הפעילויות הכלכליות שהיהודים קשורים בהן מזיקות או בעלות השפעה מזיקה כאשר הן נעשות על ידי יהודים . הייתה גם אנטישמיות המבוססת על לאומיות אקסקלוסיבית , אשר טענה כי היהודים אינם גרמנים אמיתיים ( או הונגרים , או צ ' כים או פולנים . ( ולבסוף , הייתה אנטישמיות גזענית , שנגזרה מסילופים חובבניים מתחומי האנתרופולוגיה והביולוגיה , שהטיפה להפרדה נוקשה בין גזעים שאין ביניהם התאמה כאמצעי להצלת השבט מהתנוונות ומהרס . כדי להצליח היה על המסית האנטישמי לערבב את כל האלמנטים הללו . אלו שהגבילו עצמם לדת ...
אל הספר