המשותף לרוב האנשים שתוארו או נדונו בפרק זה הוא עובדת היותם יהודים או ממוצא יהודי . לרובם היו שני הורים יהודים ולחלקם רק אחד . חלקם המירו את דתם , אך רובם המשיכו להחזיק רשמית בדת אבותיהם . חלקם שמר מצוות , חלקם היו אורתודוקסים וחלקם היו אדישים לעניין הדתי . עם זאת , שמירת המצוות כלשעצמה כמעט ואינה מעידה על תודעתם היהודית או על זהותם הנרכשת . לודוויג במברגר , למשל , היה ללא ספק מודע לזהותו היהודית , כפי שמעידים מכתביו , יומניו וזכרונותיו , ועם זאת נמנע מלהזכיר את עובדת היותו יהודי בתיאור קורותיו ברייכסטאג . דוקטרינת ההיטמעות , שרווחה בצורתה התמימה ביותר בתקופת העשורים הליברליים , הדגישה את ההפרדה בין דת פרטית לאזרחות ציבורית . משום כך סביר היה להניח שככל שאדם היה מעורב יותר בחיים הציבוריים , הוא יתרחק יותר מקשרים דתיים או ארגוניים עם היהדות . דבר זה היה נכון במיוחד לגבי אנשי פרלמנט מובילים דוגמת לסקר , במברגר , רייכנהיים , זונמן או מקס הירש , 1905-1832 ) אחד ממייסדי האיגודים המקצועיים הליברליים הירש דונקר . ([ Duncker ] אחרים , דוגמת לוין גולדשמידט , התרחקו מכל מעורבות דתית אך היו פעילים...
אל הספר