לרוב היהודים שחיו בגבולות הקיסרות הגרמנית החדשה לא היה ספק מה הם הדברים המושכים בלאומיות הגרמנית , אולם בארצות שתחת שלטון ההבסבורגים , שם הייתה האוכלוסייה היהודית גדולה בהרבה , תקופת הלאומיות עוררה בעיה . המוני היהודים , בעיקר בגליציה ובמזרח הונגריה , דיברו יידיש , ואילו העירונים המשכילים יותר דיברו גרמנית . בהתחשב ביחסי הקירבה שבין שתי השפות לא היה ליהודים קושי לעבור מיידיש לגרמנית עם העלייה בסולם החברתי . דבר זה לא עורר כל בעיה באזורים שבהם דיברו רק גרמנית , כמו וינה . אולם עד לשלהי שנות השישים של המאה הי"ט רק חלק קטן מאוד מיהודי ממלכת הבםבורג התגורר בה . הרוב מצא עצמו באזורים שבהם היה מאבק על שפה ונאלץ לבחור בין לחצים מנוגדים . משום כך , סיפורם הוא סיפור של שתי התפתחויות בכיוונים שונים - האחת , שבה יהודים הפכו גרמנים יותר ויותר , והאחרת - שבה יהודים חדלו להיות גרמנים . לחצים אלה היו גדולים במיוחד בארצות הכתר בוהמיה ומורביה . אין תשובה תקפה אפשרית לשאלה שהציב : Der Orient 'מה צריכים היהודים לעשות בין הפטיש לסדן ' ? במשך רוב המאה הי"ט היו היחסים בין היהודים לאוכלוסייה הדוברת צ'כית מתו...
אל הספר