באמצע המאה הי '' ט הדגישו כל הדוגלים בשיוויון האזרחי לא רק את הצורך בהסרת ההגבלות החיצוניות על היהודים אלא גם בהסרתם של המחסומים החברתיים הבלתי רשמיים . יש להתיר ליהודים להיכנס לכל הענפים , לכל המקצועות וגם לפוליטיקה המקומית והכלל ארצית , ולא זו בלבד , אלא שיש לאפשר להם לעשות זאת מכוח החוק . אולם בסופו של דבר הצטמצמו כל השינויים הללו רק לתחום החברה האזרחית . רוב הממשלות במדינות גרמניה עודדו את האמנציפציה העצמית של היהודי באמצעות חינוך ויוזמה , ואפילו קיבלוה בברכה , בהנחה שאיש מעולם לא דיבר עליה , שקו הגבול שאין לחצותו עובר מסביב לקודש הקודשים של המדינה עצמה . אפילו בשיאה של התקופה הליברלית נשאר בעינו הרעיון של המדינה האוטונומית שיש לה סמכות נפרדת מזו של החברה האזרחית . וכך נותרו בשירות המדינה תחומים רבים שהיו סגורים בעקשנות בפני יהודים ואילו אחרים נפתחו רק חלקית , באי רצון ועל תנאי . לאפליה הנמשכת הזו ניתן הסבר טכני וגם אידיאולוגי . הנימוק הראשון היה , שרק חלק קטן יחסית מן התעסוקה בשירות הציבורי בגרמניה היה באחריות הקיסרות שהוקמה לא מכבר . האחריות על חלק גדול ממנה המשיכה לחול על המדינו...
אל הספר