לעומת התרחבותה של רשת מוסדות הרווחה החברתית אצל היהודים , חלה נסיגה במספרם של מוסדות החינוך היהודיים , שלא יכלו לעמוד בתחרות עם מוסדות החינוך בחסות לא יהודית , שכוח משיכתם הלך וגדל . בתי ספר עממיים ותיכוניים נפרדים ליהודים המשיכו להתקיים במדינות גרמניה השונות אך מספרם הלך ופחת . היות שרוב הנוער היהודי למד בבתי מפר לא יהודיים , התמקדו המנהיגים היהודים יותר ויותר בהוראה משלימה . הקהילה היהודית נחלקה בסוגיית החינוך - היו שצידדו בבתי ספר נפרדים ליהודים , אולם הרוב תמך בבתי ספר שאינם שייכים לאמונה כלשהי בתוספת הוראה משלימה של הדת היהודית . מעמדו החוקי של החינוך היסודי היהודי היה שונה בכל מדינה ומדינה . מספר ממשלות אסרו על הקמת בתי ספר יהודיים נפרדים , ואילו אחרות עודדו את קיומם . בבאדן , כל בתי הספר היו על דתיים , ( Simultanschulen ) שעה שבוירטמברג השכנה נחלקו כל בתי הספר על פי הדתות . במספר מדינות זכו מוסדות החינוך היהודיים להכרה ממשלתית ולסובסידיות ואילו באחרות נאלצו להסתדר בלא שתיהן . לפני איחודה של גרמניה ניתן היה למצוא את בתי הספר העממיים היהודיים בקהילות האורתודוקסיות והליברליות כאחד...
אל הספר