בתקופת איחודה של גרמניה התגוררו עדיין רוב יהודי גרמניה בעיירות ובכפרים ומספרן הכולל של הקהילות בגרמניה היה גדול מאוד 2 , 359 ) ב ( 1899 והוא קטן רק במעט לפני מלחמת העולם הראשונה . בתקופת הרייך הקיסרי חלה ירידה גדולה בגודלן הממוצע של הקהילות . ערב המלחמה מנו בכמחצית מן הקהילות היהודיות הכפריות למטה מחמישים נפש , לרבות ילדים . בשל אובדן משלמי המיםים העיקריים היה לא אחת על קהילות יהודיות בעיירות לפשט את המבנה הקהילתי שלהן ולהעלות את מיסי הקהילה עד שהיו גבוהים בהרבה ממיסי המדינה . במספר כפרים נעשה בית הכנסת גדול מדי עבור קהילה שכמעט לא יכלה לקיים מניין לתפילה . רבנים מחוזיים רבים ( אם כי לא כולם ) העתיקו את מקום מושבם מן הכפרים אל העיר הסמוכה . לא אחת נאלצו קהילות כפריות מדולדלות להסתפק באדם אחד שמילא את כל התפקידים הדתיים ושימש כמורה , חזן , שוחט וראש קהילה בלתי רשמי . לפרקים מימנו מספר קהילות במשותף החזקתו של מורה כזה שחילק ביניהן את זמנו . המורים הללו שימשו בקהילות הכפריות הקטנות כמקור הידע העיקרי ביהדות . שכרם של המורים היה אומנם דל , אך לא אחת הייתה השפעתם המקומית עצומה - גדולה הרבה ...
אל הספר