לקראת סוף המאה השלימו כמעט כל יהודי גרמניה , למעט תומכי הפרישה המיליטנטיים , עם קיומם של זרמים דתיים קבועים הצריכים לחיות זה עם זה . הגורם החדש שנכנס לזירה המדינית הקהילתית , הציונות , הביא מדי פעם להתארגנות קואליציות של אורתודוקסים וליברלים כנגד ההתקדמות המאיימת לכאורה של הציונות ולעירוב נושאים דתיים בשאלות של זהות דתית מול זהות לאומית יהודית . שאלת הציונות האפילה במידה רבה על סוגיות בעלות אופי דתי מובהק . בצד הליברלי , הצורך לשנות מסורות , שקודם נתפסו כחונקות ומפגרות , שוב לא נראה דוחק כל כך . בפועל , אנשים רבים בקהילה הליברלית כמעט לא ידעו שמסורות כאלה ממשיכות עדיין להתקיים . עיקר דאגתם של הרבנים הליברלים הייתה מופנית לעיסוק בבעיית האדישות הדתית . לא אחת , כוונת החידושים שהנהיגו הייתה לעורר מחדש עניין בדת . עם כל זאת , הצעותיהם של הליברלים התנגשו עם הנורמות ההילכתיות ועוררו התקפה מצד דוברים אורתודוקסים . כמו בעבר , את מרבית תשומת הלב משכו ויכוחים דתיים בשאלות הנוגעות לסידור התפילה . תשומת לב רבה עוררו שתי מחלוקות - בוסטפליה ובבאדן . במעוז הליברלי שבוםטפליה הטיל ב 1892 איגוד הקהילות...
אל הספר