האגודה לתרבות של יהודים גרמנים , העיתונות היהודית , הוצאות הספרים , בתי הספר והמרכז להשכלה יהודית למבוגרים התאמצו לאפשר לנשארים בגרמניה קיום של כבוד . אולם לצד העזרה העצמית התרבותית הזאת , הארגונים היהודיים הקדישו חלק גדל והולך מפעילותם גם לעזרה עצמית סוציאלית ולהכשרה להגירה . באפריל 1935 שולבה הועדה המרכזית לסיוע ולשיקום בנציגות הארצית . עד אז נשמרה ההפרדה הפורמלית בין הארגונים , כנראה בתקווה שהנציגות הארצית תזכה בסופו של דבר להכרה כגוף המייצג פוליטית ורשמית את יהדות גרמניה . אך ממילא יוקרתה והשפעתה של הנציגות הארצית בשכבות רחבות של הקהילה היהודית הושתתה מלכתחילה על העזרה העצמית הריכוזית . אפילו אנשים שלא קיימו עד כה כל קשר עם קהילות וארגונים יהודיים , החלו כבר בחודשים הראשונים לשלטון הנאציונל סוציאליםטי לפנות למשרדי הסיוע הכלכלי , לייעוץ בנושא ההגירה או להסבה מקצועית . אפשר שתרמו לכך גם השמועות שרווחו על אודות האמצעים הכספיים הבלתי נדלים כמעט שזרמו לגופים אלה מתוך גרמניה ומחוצה לה . אבל גם כשהתבררו הגבולות של אפשרויות הסיוע , לא פחת לחץ הפונים לעזרה , וברוב המקרים פניהם לא הושבו ריקם...
אל הספר