ליאו בק , אוטו הירש ולא ציונים אחרים בעמדות מפתח בהנהלת הנציגות הארצית השתייכו עוד לפני 1933 לאגף המתון של האגודה המרכזית , שתמך בקרן היסוד ובסוכנות היהודית המורחבת . ב , 1935 אחרי פירםום חוקי נירנברג , כמעט לא נשמע עוד קולם של המתנגדים הרדיקליים לכל אוריינטציה יהודית לאומית בהתאחדות הליברלית או בברית חיילי החזית היהודים . ההרכב הפריטטי של הנהלת הנציגות הארצית , שהוסכם עליו באותה שנה , סימן את ההתקרבות ההדדית לנוכח המצב המשפטי החדש וההדרה המוגברת . כך , בתגובות לחוקי נירנברג עדיין באו אומנם לידי ביטוי ההנחות האידיאולוגיות המנוגדות של הזרמים השונים , אולם התגובות כמעט ולא נבדלו זו מזו בהשלכותיהן המעשיות . הכל הכירו כעת בצורך בהגירה מואצת כמשימה הדחופה ביותר . גם מי שהתעקש לעמוד עד כה על גרמניותו ושלל עקרונית את ההגירה , נאלץ להודות שאין לתאר עוד את המשך קיומם של היהודים בגרמניה בלא אובדן כבודם האנושי והגבלת תנאי חייהם החומריים . הן ה ' צה פאו צייטונג ' והן ה'יודישה רונדשאו ' התייחסו בפרשנותם לחוקי נירנברג כאל נקודת מפנה היסטורית : הם ביטלו את האמנציפציה . שני העיתונים הבליטו הצהרות של ...
אל הספר