בסוף תקופת ויימאר הגיעה האגודה המרכזית לשיא התפתחותה . כמעט בכל כפר , גם אם התגוררו בו רק משפחות יהודיות מעטות , היה לאגודה המרכזית איש קשר . כל עוד אפשר היה לשלוח לחברים בחינם את ביטאון האגודה , 'צה פאו צייטונג ' AZeitung c . v .- ) הוא הופיע מדי שבוע במהדורה של 60 עד 70 אלף עותקים . הגאווה הנוגה , JLZ , 14 . 11 . 1933 13 Gemeindeblalt der jiidischen Gemeinde Berlin , Oktober 1933 12 שבה הדגיש בדיעבד האנס רייכמן ( Reichmann ) את חד פעמיותו של הארגון , ' שהתפתח מאגודה לתנועה יהודית , שערך דמוקרטיזציה לרעיון המאבק על שיוויון הזכויות ויצק בו תוכן יהודי / 14 הייתה מוצדקת בהחלט . אולם הזיקה האידיאולוגית בין המאבק היהודי על האמנציפציה לבין מה שהובלט כ ' עמדה פטריוטית ' או כ'גרמניות מודעת' - זיקה זו לגווניה , עד לתקופה הנאצית ועד בכלל , התבררה כטרגית . עמדה בסיסית זו מסבירה את ההלם ואת חוסר הישע שבהם הגיבו חברי האגודה המרכזית למשטר החדש . חוסר הישע התבטא בפניות רבות מאוד אל הנהגת האגודה המרכזית בברלין , שביקשו הוראות כיצד להתייחם לשליטים החדשים : האם להשתתף בהפגנות האחד במאי ? האם להניף את ה...
אל הספר