הנציגות הארצית , לראשונה בתולדות יהדות גרמניה , הייתה נציגות כוללת של רוב רובה של האוכלוסייה היהודית . רק ארגונים יהודיים מעטים ושוליים מבחינה מספרית , כמו התאגדות היהודים הגרמנים לאומיים ואיגוד הקהילות האורתודוכסיות הפורשות , לא הצטרפו אליה . עד 1939 נותרה הנציגות הארצית בגדר התאגדות וולונטרית חסרת מעמד חוקי וציבורי , ורשויות המדינה הכירו בה דה פקטו כנציגת הקהילה היהודית רק כאשר נראה להן שהדבר יועיל לביצוע הצעדים שנקטו כלפי היהודים . התקווה שיצליחו להסתדר באופן כלשהו עם המשטר החדש ניכרה בבירור בהתבטאויותיהם הפומביות של ארגונים יהודיים מכל הזרמים , הן לפני תקופת ההקמה של הנציגות הארצית והן במהלכה . כך , ערב יום החרם , ב 29 במרס , 1933 פורסם קול קורא בחתימתם המשותפת של ליאו בק מטעם הנציגות הארצית של יהודי גרמניה ושל וילהלם קלמן מטעם הנהגת הקהילה היהודית בברלין , ונשלח אל הקנצלר בצירוף מכתב נלווה קצר . לאחר הבעת מחאה נגד הקריאה לחרם מטעם המפלגה הנאציונל סוציאליסטית , הבטחת הנאמנות למולדת , שעמדה במבחן במלחמה , ודחיית 'מסע החרמות והזוועה , 'לארץבחרך הסתיים הקול קורא ב ' הכרזה על שייכותנ...
אל הספר