גם תחת המשטר הנאצי נותרו הקהילות , ובדרום גרמניה גם איגודי הקהילות במדינות השונות , גופים מוכרים כחוק עד אמצע . 1938 כל התושבים היהודים שלא הצהירו במפורש על פרישתם מן הקהילה המקומית היו באורח אוטומטי חברים בה וחויבו במיםי קהילה על פי הכנסתם . הכספים שנגבו על ידי הרשויות כ ' מיםי כנסייה' והועברו להנהלות הקהילות איפשרו להן להעניק לחבריהן שירותים סוציאליים , חינוכיים ודתיים רצופים , ואף להרחיבם למן . 1933 כבר בתקופת רפובליקת ויימאר הקצו רוב הקהילות חלק הולך וגדל ממוםדותיהן וממשאביהן למטרות חינוכיות וסוציאליות . בראשית ימי המשטר הנאצי , גם חסידיה הרדיקליים ביותר של יהדות קונפםיונלית גרידא נאלצו להכיר בכך שהמצב החדש דורש להרחיב את תחום פעילותן של הקהילות . כבר אחרי הגזירות הראשונות נגד היהודים הוצפו משרדי הקהילות בערים הגדולות במבקשי עזרה . במהירות מפתיעה הגדילו רוב הקהילות את מנגנון הפעילים שלהן , הרחיבו מוסדות קיימים והקימו חדשים כדי לעמוד במטלות שהזמן גרמן . האמצעים לפעילות המורחבת באו על פי רוב מרזרבות של הקהילות עצמן ומהעלאת המיסוי על חברי הקהילה . לקהילות החלשות יותר ניסו לסייע באמצעו...
אל הספר