מערכת הארגונים של הקהילה היהודית בין 1933 לבין סוף 1938 הייתה , במובן מסוים , תופעה פרדוקםלית . למיעוט היהודי הנרדף והמוכפש הותר מה שנאסר על כל גורם אחר : במסגרת דיקטטורה טוטליטרית וחברה , 'מואחדת' היהודים הורשו להמשיך ולקיים את מוסדותיהם הדמוקרטיים . קהילות יהודיות ואיגודי קהילות במדינות גרמניה השונות ( Landesverbande ) הונהגו על ידי נציגים של מפלגות וארגונים שנבחרו או מונו בהסכמה , ורובם הורשו להתקיים עד סוף . 1938 המחלוקות הפוליטיות והאידיאולוגיות בתוכם התנהלו בפומבי , בכינוסים ומעל דפי העיתונות היהודית , ללא צנזורה מוקדמת . הנאציונל םוציאליסטים השלימו עם המעמד המיוחד המוזר הזה . באופן עקרוני ראו בדמוקרטיה ובריבוי המפלגות הפרלמנטרי שיטות פוליטיות מזיקות , המפוררות את אחדות העם , ועל כן לא התנגדו ואף ניסו לתרום לכך שכוח ההתנגדות של היהודים , כפי שהאמינו , יישחק באמצעות מאבקים ודיונים פנימיים . במבט היסטורי שלאחר מעשה קשה לתת תשובה חד משמעית לשאלה , עד כמה השפיעו הויכוחים הפנימיים ומאבקי הכוח הפוליטיים על המעש היומיומי של היחיד או על גורלה של הקהילה היהודית . כבר בני הזמן היו מודעים ל...
אל הספר