תלמידי בתי הספר נפגעו קשה במיוחד מן ההקנטות היומיומיות של חבריהם ללימודים . הלחץ הנפשי בכיתות ובחצר בית הספר , הבידוד על 'ספסלי היהודים ' ותגרות הידיים בדרך לבית הספר המאיסו על הילדים היהודים את הביקור במוסד . מורים ומנהלים אחדים היו מודעים למועקה הרבה שהסבה לילדים היהודים ההשתתפות במיםדר היומי , עם ההצדעה במועל יד ודגל צלב הקרם , ומקצועות לימוד כגון 'תורת הגזע , ' שהיה מקצוע חובה . בד בבד ניסו עור ועוד מורים להפגין את התלהבותם הנאציונל סוציאליסטית בהתנכלות לתלמידים ה ' . 'לא ארים בזכרונות הניצולים נטבעו החוויות מבית הספר ומן הדרך אליו באופן כואב במיוחד . כך מספרת מרתה אפל , ( Appei ) אשת הרב של דורטמונד , על הווייתן של בנותיה הקטנות , שהמורה למוזיקה אסרה עליהן להצטרף לשירת המקהלה ביום האם , 'מפני שאתן . 'לא אריות על מחאתן של הילדות הבוכיות , 'אבל אנחנו רוצות לשיר גם לאמא שלנו , ' ! זה כל מה שהיה למורה להשיב : 'אני יודעת שיש לכם אמא , אבל היא בסך הכל 3 אמא יהודייה '! מי שהייתה תלמידה בגיטרםלו ( Giitersloh ) נזכרה עוד שנים רבות אחר כך במורה לשחייה , 'אשה טובה , שבאמת לא שנאה יהודים , '...
אל הספר