פרק תשיעי שלבי ההדרה והרדיפה עד 1939

ב 30 בינואר 1933 מינה נשיא גרמניה פון הינךנבורג את אדולף היטלר לקנצלר . מראית העץ של ממשלה קואליציונית , שהנאציונל םוציאליםטים היו מיעוט בה במשך חודשים אחדים , לא יכלה להסתיר מעיני היהודים שחיו בגרמניה את העובדה שמכאן ואילך הייתה האנטישמיות למדיניות הרשמית של הממשלה ומאושיותיה של אידיאולוגיית מדינה טוטליטרית ודתית כביכול . גם שותפיה הקואליציוניים של המפלגה הנאציונל םוציאליסטית , מחוגי 'המהפכה השמרנית , ' נופפו בדגל החשיבה הפולקיסטית באותה התלהבות כמעט כמו המפלגה עצמה . בניגוד מודגש לתפיסה הליברלית ולאידיאל המרקסיסטי של החברה נטולת המעמדות , רוממו הנאציונל םוציאליםטים את 'העם ' ( Volk ) לדרגת עיקרון עליון באמצעות נוסחת תעמולה פשטנית ויעילה של 'אויב מול ידיד . ' האנטישמיות הייתה אלמנט מכריע באידיאולוגיה הזאת של 'שותפות העם' . ( Volksgemeinschaft ) ב ' תוכנית 25 הסעיפים ' של המפלגה הנאציונל סוציאליסטית משנת , 1920 הסעיף הרביעי הוא המובאה המכרעת באשר ליחס ליהודים : 'אזרח המדינה יכול להיות רק מי שהוא חבר העם nn . ( Voiksgenosse ) Djrrr יכול להיות רק מי שדם גרמני זורם בעורקיו , בלא קשר ל...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי