רוב היהודים הגרמנים חוו את מהפכת מועצות הפועלים והחיילים ובמיוחד את תופעותיה הקיצוניות בחשש ובדאגה . רובם הסתייגו מהתבלטותם של פוליטיקאים יהודים בודדים בתנועות השמאל הקיצוניות , ונשארו בדרך כלל בעמדת המתנה פסיבית . מול היהודים המעטים שלחמו בשורותיהם של הספרטקיסטים עמד ככל הנראה מספר עוד יותר מצומצם בצד של n Freikorps הפולקיסטים , מתנגדי המהפכה . במיוחד בין יהודי הכפר ובמחנה האורתודוקסי דגלו רבים בעמדה שמרנית ועקבו בדאגה ובשלילה אף אחר הופעתם של פוליטקאים יהודים מתונים . מנהיגי המהפכה היהודים או ממוצא יהודי נחשבו בעיני רוב היהודים כיוצאי דופן , שלא ייצגו את האינטרסים הסוציאליים והכלכליים ואף לא את העמדות הפוליטיות של רוב הציבור היהודי . לאור הנסיונות הקודמים לא הופתעו היהודים הפתעה גמורה מהתעמולה האנטישמית , שהובערה אחרי המלחמה האבודה על ידי קבוצות פולקיםטיות . אך הם לא היו ערוכים כלל וכלל לכך , שתעמולה פוליטית זו תמצא את דרכה אל לב המונים כה רבים . התגובות הפרטיות והציבוריות פנו תחילה למסלולים המסורתיים : להמתין באופן פסיבי ולא להתבלט ככל האפשר עד שגם סערה זו תחלוף , זו הייתה הסיסמה ...
אל הספר