התגובה הפרטית והמאורגנת של היהודים להתפתחויות הפוליטיות המשתנות במהירות היטלטלה בין תקווה פסיבית או אף ויתור והשלמה לבין הניסיון להתערב בפועל במהלך האירועים הקובעים את גורלם . בכך לא היו היהודים שונים בהרבה מחלקים אחרים של האוכלוסייה . בתקופה שלאחר המלחמה נקבעו המגמות הפוליטיות של היהודים קודם כל על ידי נאמנותם הקודמת למפלגה ועמדותיהם החברתיות השונות . אולם בנוסף לכך הלך וגדל משקלן של עמדות המפלגות כלפי עניינים יהודיים וכלפי האנטישמיות הגואה , בייחוד בעיתות של איום ממשי . הורגש צורך דחוף בניסיונות להתערבות פוליטית ישירה או עקיפה וכן בהקמת ארגוני הגנה יהודיים , בייחוד אחרי שנות הרגיעה הקצרות בהתפתחות הפוליטית . גישות שונות בהערכת הסיכויים ובדרכי המאבק הפוליטי הפעיל נבעו מהבדלים בתפיסות האידיאולוגיות ומנעו , גם בשנים שחלו בהן התפתחויות מבשרות רע , שיתוף פעולה יעיל .
אל הספר