הפעילות הציונית בגרמניה התרכזה לפני המלחמה בעיקר בהפצת הרעיון היהודי לאומי בין סטודנטים ובני נוער . בנוסף לכך מילאו ציונים גרמנים מטלות ארגוניות חשובות בתנועה הציונית העולמית ( WZO ) שמשרדה הראשי היה ממוקם עד פרוץ המלחמה , ובאופן רשמי אף עד , 1918 בגרמניה . הקשר ההדוק שנוצר עקב כך עם מנהיגי התנועה בארצות מזרח אירופה ועם ההתיישבות בארץ ישראל קבע את העמדה האידיאולוגית היוצאת דופן של ההתאחדות הציונית של גרמניה . חברי הארגון חשו עצמם מנותקים ומבודדים למדי בין היהודים הגרמנים . ההשתייכות לארגון חובק עולם פיצתה על רגש הבדידות של קבוצה קטנה , שתפסה עצמה כקבוצת חלוץ אליטיסטית ביהדות הגרמנית ושתומכיה היו מעטים בלבד . עוד בסוף שנות העשרים מנה הארגון הציוני לפי נתונים שברשותו רק כ 20 , 000 חברים מאורגנים במאתיים סניפים . הצהרת בלפור , שאושרה בוועידת השלום בסן רמו ב 1920 בהחלטה על מסירת המנדט על ארץ ישראל לאנגליה , קרבה את הגשמת האידיאל הציוני וחיזקה את המגמה הפלסטינו צנטרית של ההתאחדות הציונית של גרמניה . מגמה זו , שכונתה 'מהפכת בלומנפלד , ' עשתה את ראשית צעדיה ב 1912 בועידת פוזן , שפתחה תהליך...
אל הספר