המעמד המשפטי של הקהילות היהודיות ברפובליקת ויימאר נקבע גם אחרי 1919 על ידי חוקי המדינות השונות , אף כי חוקי היסוד של חוקת ויימאר נחשבו כמכריעים בכל מקום . באשר למבנה הקהילה , התמעטו בשנות ההגירה הפנימית והחילוניות המתקדמת הניגודים המשמעותיים הקודמים בין הקהילות הדתיות המסורתיות והקהילות הפחות מרובדות חברתית בפוזן , בקהילות הכפריות בבאוואריה או בהסן לבין אלו שבברלין ובערים גדולות אחרות . במיוחד בערים גדל מספרם של אלה שנקראו 'יהודי שלושת הימים ' , ( Dreitagejuden ) שהשתתפותם בחיי הקהילה הצטמצמה בתפילה בשלושת המועדים החשובים . למרות זאת , גם במאה הכ ' המשיכה להתקיים בכמה תחומים בקהילות היהודיות בגרמניה המסורת הטרום אמנציפטורית של הקהילה , שיהודי המקום היו חייבים להשתייך אליה על פי חוק , וזאת בניגוד לקהילות בארצות הברית שנוסדו על בסים השתייכות חופשית . ההתפתחות הדמוגרפית גרמה לירידה מתמדת במספרן של הקהילות היהודיות . ב 1899 כלל איגוד הקהילות היהודי גרמני 2359 קהילות , אך ב 1905 ירד מספרן ל . 2282 ב 1933 / 1932 הצטמצם מספרן ל . 1611 אם מפחיתים מן המספר של שנת 1905 את 627 הקהילות באזורי...
אל הספר