יהודי גרמניה ניצלו את יתרונות האמנציפציה , את העלייה במעמד החברתי ואת האקולטורציה ונהנו מהן באופנים שונים . השאיפה לאינטגרציה מלאה בחברה הגרמנית לא חדלה להתקיים גם בתקופה שלאחר המלחמה . היהודים הותיקים חשו עצמם כגרמנים או כאוסטרים לכל דבר ונטלו חלק בהתפתחויות הפוליטיות של המדינה לפי מעמדם החברתי , לפי נטייתם הפוליטית ולפי מידת המעורבות האישית שלהם . המהפכה והחוקות הרפובליקניות עוררו ברבים תקוות חדשות לנכונות מחודשת של הסביבה לקלוט אותם . יהודים שחשו עצמם כגרמנים , שהוכיחו את הפטריוטיות שלהם בלחימה בחפירות , האמינו שהמחסומים האחרונים של ההסתייגות החברתית כלפיהם ייעלמו כעת . תקוות אלו נכזבו בצורה קשה בשל התנסויות השנים האחרונות של המלחמה והמהפכה . האנטישמיות , שהלכה וגברה בשנים , 1924-1918 זימנה אכזבה נוספת . ההקצנה הפוליטית ותנודות הקוניונקטורה הסוערות בכלכלה של רפובליקת ויימאר קצרת הימים קבעו את מהלך חיי היום יום ואת תגובתם הפוליטית של כל הקבוצות והמעמדות החברתיים . הן השפיעו גם על כך , ששנאת היהודים , שהטילה צילה על חיי הקהילה היהודית במידה הולכת וגוברת , החריפה או פחתה חליפות במהלך ה...
אל הספר