יזמתם של המשכילים לייסוד בתי ספר נגעה באחד התחומים הרגישים ביותר של חיי היהודים . אידאל החינוך המסורתי תרם במשך מאות בשנים לא מעט לחוזק הפנימי ולרצף הקיום של חיי הקהילה היהודית . לפיכך הייתה התנגדות לא מעטה מצד האליטה הרבנית , שעה שהמשכילים , שלא נמנו עמה והיו מיעוט בציבור היהודי , ניגשו בנחישות ליישום רפורמה בחינוך . שלושה גורמים הכריעו את הכף אצל המשכילים : ראשית , הם היו בטוחים שיזמה כזו תזכה לתמיכה מלאה של שליטים נאורים , כמו יחף השני , ושל פקידים נאורים , כמו דוהם . שנית , בדומה למשכילים , השכבה הקטנה של יהודי החסות בעלי הפריבילגיות נטתה להניח , שרפורמה בחינוך שלובה בסיכוי לשיפור המעמד האזרחי . המשכילים ציפו אפוא לתמיכה של שכבת הסוחרים והיזמים האמידים . תמיכה זאת אכן ניתנה להם בברלין , למשל , מיצחק דניאל איציג ומדריד פרידלנדר . ושלישית , בגישתם העקרונית ובהשקפותיהם , גם בנושא החינוך , שאבו המשכילים היהודים את השראתם מן ההשכלה האירופית והגרמנית . אם מחפשים אחר הגרעין ההומניסטי של ההשכלה , אחר מקור האופטימיזם של המשכילים , הרי אין ספק שהוא טמון במרכזיותו של רעיון החינוך . החינוך העס...
אל הספר