5. האוטונומיה של הקהילה היהודית הולכת ופוחתת

המאבק על האוטונומיה של הקהילה היהודית בגרמניה היה בראשיתו עניין של מחלוקת יהודית פנימית , שנושאה היה מניעת התערבותם של גופים יהודיים חיצוניים בסמכות הקהילה ובבית הדין שלה . מאז כינון ועד ארבע ארצות בפולין ליטא במאה הט " ז התנהל המאבק במקרים רבים נגד גוף זה , שראה את עצמו רשות אשכנזית עליונה . בהזדמנויות שונות מחו רבנים וקהילות בגרמניה נגד התערבות ועד ארבע ארצות בענייניהם המקומיים . ואולם בחוגים אחדים היה לגוף זה מעמד של ערכאה לערעורים , והתערבותו באה לרוב רק כשפנו אליו מגרמניה בתור שכזה . כך זה היה כשפנתה אליו הקהילה האשכנזית בהמבורג , שניהלה בשנת 1660 משפט נגד קהילת אלטונד . על הזכות להחזיק בבית קברות משלה . ואולם הקהילות חשו באיום הולך וגובר על עצמאותן מגורם בעל עוצמה רבה בהרבה , כלומר מהמדינה . המדינה האבסולוטיםטית חיפשה דרך לבטל את הניהול העצמי של היהודים , בדיוק כפי שנהגה כלפי קורפורציות אחרות , כגון אגודות הסוחרים ובעלי המלאכה והמעמדות . השיקולים השונים של טובת המדינה וריבונותו של השליט דחקו את כל התאוריות המדיניות והאיראולוגיות בעלות האופי המדיני או הדתי שרווחו עד אז . הדת הפכה ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי