כמנהיג הדתי של הציבור היהודי וכדיין שלו בכל התלונות והסכסוכים הפנימיים זכה רב המדינה ( אב " ד , ר"ת של אב בית דין ) ליוקרה רבה והחזיק בדרך כלל בסמכות שלא היו עליה עוררין הן כלפי חוץ והן כלפי פנים . מהמחצית השנייה של המאה הי"ד נטלו לעצמם השליטים את הסמכות למנות , או לפחות לאשר , את הרבנים בתחום שליטתם . אחרי הגירושים של המאה הט " ו פחת בהרבה מספר בתי הדין הרבניים , ובתחילת המאה הי"ז לא פעלו יותר מעשרה בתי דין . בתי דין אלה התקיימו בערים החופשיות של הרייך , בטריטוריות של הכנסייה ובנחלות בית הבסבורג , ולפיכך זכו כעת לעמדת חשיבות שהשפיעה מעבר לאזור מושבם ולגבולות המדינה שבה נתמנו . ואולם שליטי המדינות 5 אסף , עמ ' עט ואילך . הריבוניות , האבםולוטיסטיות הריכוזיות , התעקשו כעת במידה הולכת וגוברת על אי תלות 'היהודים שלהם' בבתי הדין הרבניים שמחוץ לטריטוריות שלהם . וכך לא היה לקהילת מיינץ רב רשמי מהקמתה מחדש בשלהי המאה הט"ז ועד שנת , 1630 ויהודי מיינץ פנו מסיבה זו לרבנים בפרנקפורט , בוורמם ובמקומות אחרים . בשל כך יצא בשנת 1602 צו מטעם השליט , השר הבוחר , המחייב את יהודי מיינץ ואת כל יהודי הארכיב...
אל הספר