מאז גורשו מהערים בסוף ימי הביניים גרו רוב היהודים בעיירות קטנות ובכפרים . במאות הי"ז והי " ח היה חלקם של היהודים הכפריים בכלל הציבור היהודי בארצות הגרמניות מעל ל 90 אחוזים , ועוד בתחילת המאה הי " ט גרו 80 אחוזים מיהודי גרמניה בכפרים . בדרום מערב הרייך היה מספר רב של יישובים עם פלח אוכלוסייה יהודי גדול . פה ושם הם היו אפילו הרוב , כמו למשל בגיילינגן ובראנדג שבסביבות ימת קונסטנץ , שנודעו לרוב כ י כפרי היהודים . ' קהילות כפריות קטנות כאלה לא יצרו קהילות במובן העירוני המקובל , עם מוסדות דת וחברה , הנהלה ורבנות . רק למקצת מהקהילות הכפריות הגדולות היה רב . רובן התאגדו באיגודי בני המדינה היהודים , שבאמצעותם יכלו ליטול חלק בפעילויות הקהילתיות הנחוצות , גם ללא ארגון קהילתי עצמאי . בכפרים חיו היהודים בדרך כלל בתנאים קשים פחות מאלה שבערים , ולכן פיתחו לעתים קרובות רגש מולדת ; ואולם רגש המולדת של יהודי הכפר , כמו של רבים מתושבי הכפרים הנוצרים , לא היה רגש ממלכתי גרמני , אלא רגש פרובינציאלי ואפילו מקומי . לא פעם היו היחסים בין יהודים לנוצרים בכפר קרובים יותר מאשר בעיר . רבו הידיעות על קשירת יחסי ח...
אל הספר