1267 בטי באלול בא רמב"ן אל העיר החרבה ושוממה מכלי בניה , וקרא עליה : עינינו תחזינה ירושלים נו ה שאנן ציון —מדבר היתה , ירושלים — שממה . ואצל העיר כנגד הפתח קרעתי עליה טפח . ובבואי כנגד הבית הגדול והקדוש קראתי בבכיה רבה ו בית קדשנו ותפארתנו , אשר הללוך אבותינו , היה לשרפת אש , וכל מחמדנו rrn לחרבה , וקרעתי קריעה שניה בתאניה ואניה . וקראתי במקום מזמור קינה , לאמר : ? אלהים , באו גוים בנחלתך , טמאו את היכל קדשו , שמו את ירושלים לעיים , נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים , בשר חסדיך — לחיתו ארץ וגו . ' שפך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות , אשר בשמך לא קראו . כי אכל את יעקב ואת נוהו השמי וגר , ואנחנו , עמך וצאן מרעיתו , נודה לך לעולם , לדור ודור נספר תהלתך . אבינו , אב הרחמן , לא יתום ישראל ולא אלמן , כי רחמיך עליהם במקומן , בכל עת וזמן , ובית עבדך זה משה בר נחמן , הבא לראות עירך ומקדשך בחרבנן , ובקרעו בגדיו ומעילו , בוכה ומתאבל , אליך ישתחוה ואליך יתחנן , שיזכה ויראה דבירך והיכלך , איליך 1 ואולמיך בבנינן . עינינו תחזינה ירושלים נוה שאנן , וערי יהודה בתקונן , בשוב ישראל לכליהם וכחנים ...
אל הספר