לח"י בחל כאמור בהפוגה וחתר לחידוש המלחמה . הוא דחה את הנימוק של מחסור בנשק , בטענה 'אלטלינה' יכולה היתה לפתור את הבעיה . הניצחון של הממשלה הזמנית בחזית הפנימית הוא זמני מאד' ו'מותנה מאד : ' אם תימשך ההפסקה במלחמה , ואם היא תסתיים במפלה , הרי שהזעם שנכבש ב'אלטלינה' יפרוץ מחדש וביתר שאת , ולא יועילו חיפושים ו'מחנות ריכוז . ' לדאגתה של ממשלת ישראל לירושלים אין יותר מערך הפגנתי , ולמעשה היא 'ויתרה' לעבדאללה שיסכים למיליציה יהודית בעיר : 'וכבר למדנו לדעת , כי מיליציה כזאת עלולה בסופו של דבר לפקח על העברת אחיהם למחנות השמדה . ' הפיתרון הוא העברת אלפי לוחמים , נשק וציוד לירושלים , כדי להכריע בגורלה ובגורל השפלה גם יחד . אולם , הכרעה זו תלויה בחברות בגוש העולמי הנכון . בוועידת לונדון מכין המערב תוכניות מלחמה , הופך את גרמניה ל'מדינת בובות' שלו ונותן חסות למפלגות נאציות , ואילו המזרח , בוועידתו בוורשה , מעלה תוכניות שלום , פועל לחיסול הפוטנציאל של הצבא הגרמני וחותר לפיקוח משותף על אוצרות חבל הרוהר . לח"י נשאר איפוא ספקן לגבי יציאת הבריטים , גם לאחר שבסוף יוני יצאו החיילים הבריטים האחרונים מחיפה...
אל הספר