'מפנה' בעמדת לח"י בא למחרת כ"ט בנובמבר . לראשונה הודה : 'מכירים אנו ומקבלים אנו את מרות העצמאות העברית . לא הכרנו ולא קיבלנו מרות של הסתדרויות שונות , שחסו בצל שלטון בריטי ... לא הכרנו בסוכנות , נכיר בממשלה . לא הכרנו ב"הגנה , " נכיר בצבא . ' ההכרה באה למרות ההנחה שהאימפריאליזם 'ישלוט כאן ... במאות אמצעים סמויים ומוסווים . ' אולם לח"י הבטיח שיתמוך בשלטון עברי , בין אם יהיה שלטון שמאלי או ימני , ובלבד 'שישלוט בדרכי הדימוקרטיה . ' ברם , השלטון העברי לא עתיד היה לקום למחרת היום , ולכן היתה ההבטחה עקרונית ומותנית : ' במידה שהמרות העברית תהיה מרות עצמאית , חופשית — נהיה אזרחיה , נהיה חייליה . ' הכרזה זו עמדה בניגוד גמור למדיניות האצ"ל , שכלל לא עלה על דעתו להכיר , ודאי לא למפרע , במרות יישובית של המוסדות הלאומיים . הנכונות להכיר ב'מוסדות הלאומיים' כבמרות מחייבת , הובילה בהכרח גם להוראה של פרידמן ילין , ראש המרכז , לפירוק 'החטיבה הלוחמת , ' פרט למחוז ירושלים . הוראה זו ראשיתה בהכרזתו באוגוסט , 1947 בפומבי ובפגישות פנימיות עם בגין י 'לא תהיה חזית ערבית . ' ! היה זה המשך ל'תוכנית הנייטרליזאציה...
אל הספר