לח"י , כמוהו כאצ"ל , סירב לראות בהעברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם נקודת מפנה ( הודעת בווין ב 18 בפברואר . ( 1947 לפי תפיסתו הבסיסית , עדיין בווין קובע את מהלך המאורעות ולא בן גוריון : 'ראו הזהרנוכם ! אתם רוקדים בזרועות מרצחים , אתם רוקדים אלי קבר . ' הדיון הקרב באו"ם אינו קובע , משום שהעקרונות הקובעים בו הם לא הצדק ומספר הקולות , אלא האינטרסים ויחסי הכוחות . כוונת הסוכנות להופיע בשם העם הנרדף והמעונה המבקש צדק , אינה לרוחו . יש לשים לב , טען לח"י , לשתי עובדות יסוד : ( א ) הסכם הנפט האנגלו אמריקאני ; ( ב ) יחסה של ברית המועצות לבסיסים הצבאיים הבריטיים במזרח התיכון . עובדות אלה יקבעו יותר מכול את מהלך הדיונים באו"ם . לתיאוריית 'ציונות הפליטים' של אלדד היתה עתה עדנה . בקשת הרחמים משפילה , מחלישה ואינה מועילה . זוהי 'מזימה בווינית' טיפוסית , הנתמכת על ידי 'היאהודים' האנגלוסכסים . לח"י חשש מוועידות אוויאן ( 1938 ) וברמודה ( 1943 ) במהדורה חדשה . קיימת סכנה מוחשית ששאלת היהודים תיפתר מחוץ לארץ ישראל . בעיני לח"י לא נחשב ההישג הציוני , שהוכר על ידי ועדת החקירה האנגלו אמריקאנית , בהדגשת ארץ ישראל ...
אל הספר