ב 1951 לאחר קפיצה שבה גדל מספר המועסקים בחקלאות ב 20 אחוזים גדל ב 1952 מספר המועסקים בחקלאות ב 10 אחוזים . גידול זה משקף ממד נוסף של מדיניות , שבדיעבד היתה גם מדיניות תעסוקה ; מאמץ ההתיישבות הגדול של שנות העלייה ההמונית . מדיניות ההתיישבות המסורתית של התנועה הציונית במשך כשלושה דורות — שבוצעה בעיקרה ( במונחים כמותיים ) במשך כ 20 שנות השלטון הבריטי — נחשבה כטכניקה האופטימלית לקליטת העלייה ההמונית . התיישבות חקלאית בקנה מידה גדול קיבלה לפיכך עדיפות גבוהה ביותר . היות שהקמתם של יישובים חקלאיים חדשים אפשרה גם את הוצאתם המהירה של העולים מבתי העולים הזמניים , הציעה מדיניות זו , בעת ובעונה אחת , פתרון לשתי הבעיות המעיקות ביותר : שיכון ותעסוקה . גם צרכיו המידיים של המשק , שבו קוימו קיצוב במזון ופיקוח על המחירים , זעקו להגדלה מהירה של כושר הייצור החקלאי בשוק המקומי . לתפוקה החקלאית היה שוק מובטח באותן שנות צנע . הצרכים הפוליטיים המידיים הצביעו לאותו כיוון : הבטחת הגבולות שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק חייבה את תפיסת השטח הלכה למעשה . רק פריסה מהירה של יישובים חקלאיים , בנגב ( שהיה למעשה ריק מתוש...
אל הספר