הבטחת מזון , ביגוד וקורת גג ראשונה להמוני העולים היתה שלב הכרחי ראשון בתהליך הקליטה . אבל קליטת העולים כמשק חייבה שילוב במערכת הייצור שיבטיח לעולים הכנסה מפעילות כלכלית . המציאות הוכיחה , שקליטה חברתית מלאה היא תהליך ממושך , העלול להימשך אף יותר משנות דור . אבל תנאי הכרחי להתחלת תהליך כזה הוא קליטה במערכת הכלכלית , היינו : קליטה בעבודה במסגרות של תעסוקה יצרנית . מתן עבודה לעולים , ובמיוחד 'סביבה' כלכלית שבה מתרחב היצע מקומות התעסוקה , היו מוצבים בראש סולם העדיפויות של המשק גם אילו לא נוצרו לחצים חברתיים מידיים . מה עוד , שבתנאים של רבבות עולים המתגודדים במחנות צפופים התפתחו כמובן לחצים חברתיים כאלה עד מהרה . העולים לא יכלו ולא רצו לשבת בטל . היה ברור לכל הנמצאים עדיין במחנות העולים , כי השגת רמת חיים מעבר למינימום המובטח על ידי הסוכנות היהודית ( מזון ממטבחים ציבוריים ותנאי מגורים של מחנה ) תלויה במציאת מקום עבודה . עם חתימת הסכמי שביתת הנשק , תהליך שהגיע לסיומו ביולי , 1949 כאשר העלייה היתה בשיא עוצמתה , עמד צה"ל לשחרר עשרות אלפי מגויסים , כולל עולים חדשים שגויסו ברדתם מהאונייה שהביאתם...
אל הספר