בחודשים הראשונים של הלחימה , בדצמבר , 1947 ואף יותר מזה בחודשים הראשונים של , 1948 החלו בארץ ישראל תנועות אוכלוסייה שהלכו והתעצמו עם הזמן . מיד עם תחילת מעשי האיבה , שבשלב הראשון אירעו ביישובים ' מעורבים' ( ירושלים , חיפה , יפו , ( החלה עזיבה של תושבים ממקומות מגורים ועסקים באזורים ובשכונות מעורבות . יהודים תושבי שכונות מעורבות ביפו , בחליסה שבחיפה ובעלי עסקים ותושבים יהודיים במרכז המסחרי החדש בירושלים עברו ללב האזור היהודי המוגן על ידי כוחות ההגנה . תהליך דומה התרחש גם באוכלוסייה הערבית באזורים שהיהודים היו בהם רוב . בשלב הראשון לא היתה כמעט עזיבה של תושבים ערביים מהאזורים הכפריים . הלחימה הביאה אמנם ליציאתן של משפחות הנמנות על העילית הערבית , במונחי מעמד והכנסה , אולם המדובר היה ביציאה שכוונתה היתה זמנית — עד יעבור זעם . לבנון , ובמיוחד ביירות , העיר הקוסמופוליטית של העולם הערבי באותם ימים , היו היעד העיקרי של היוצאים , שמספרם הגיע למספר של עשרות אלפים לכל היותר . שינוי יסודי חל עם כיבוש הקסטל ומבצע נחשון , בראשית אפריל , והמבצעים הגדולים האחרים שהביאו להשתלטות כוחות ההגנה על חיפה , ...
אל הספר