יהודי תימן היו בעלי מעמד חברתי פוליטי של 'ד'מי' — בני חסות או 'אנשי חוזה . ' היהודים חויבו בתשלום מסים קבועים והיטלי מס מיוחדים , ובתמורה קיבלו זכויות זמניות , שכללו התחייבות של הסלטאן והשליטים המקומיים להגן על חייהם ורכושם . הם היו נתונים לשרירות לבו ולשרירות לבם של ראשי המחוזות , אשר לא פעם פרקו את עולו ונקטו מדיניות מנוגדת למדיניותו , ובכלל זה ביחס לנתינים היהודים . מעמד היהודים כבני החסות היה מקובל בכל ארצות האסלאם , אך שלא כבארצות האחרות , בתימן לא היה שלטון קולוניאלי , ששיפר בדרך כלל את מצבם של היהודים . זאת ועוד , שלא כמדינות מוסלמיות אחרות , תימן היתה מבודדת ממרכזים פוליטיים בינלאומיים , מה שהחמיר עוד את מצב היהודים . יהדות תימן היתה מפוזרת על פני מאות יישובים קטנים . במקצת היישובים היו היהודים רוב , וכמה מהם היו מיושבים ביהודים בלבד , אבל ברובם ישבו משפחות יהודיות מעטות בקרב רוב מוסלמי . יהודים מעטים ישבו במרכזים עירוניים , בעיר הבירה צנעה ( סאנעא , ( בדאמאר ובתעיז . בצנעה , למשל , ישבו לפי האומדן כ 9 , 000 נפש 15 % — מכלל 60 , 000 יהודי תימן . היתר היו מפוזרים בכ 1 , 000 מק...
אל הספר