הכרות העצמאות ב 15 במאי 1948 העניקה להנהגה הפוליטית את השליטה , המיוחלת זה שנים , על היקף העלייה . בשל טעמים אידאולוגיים , שהיו n raison detre של המדינה שזה עתה נולדה , ובגין ההזדקקות הדחופה לכוח אדם רב למילוי צורכי המלחמה והמשק , נפתחו שערי הארץ לרווחה למחרת 'הכרזת העצמאות . ' תהליכי החקיקה הקשורים בעלייה הסתיימו לאחר זמן : 'חוק השבות' נחקק רק ביולי , 1950 ו'חוק הכניסה לארץ' — רק באוגוסט . 1952 עד שהסתיימו תהליכי החקיקה פעלו המוסדות הקולטים מכוח 'מגילת העצמאות . ' הממונים על הכניסה לארץ פעלו על פי תקנות שתוקנו , בדרך כלל , על יסוד המדיניות העקרונית בעניין העלייה , שעיקרה תמיכה בעלייה לא סלקטיבית . בקביעת המדיניות הזאת מילא דוד בן גוריון תפקיד מכריע . באותה העת היה קונסנזוס רחב מאוד בדבר הצורך להעלות ארצה את כל קהילות ישראל השרויות במצוקה . רק מעטים פקפקו בפומבי בתבונה המעשית שבהחלטה לחדול מכל מיון ובררה מוקדמים . ממאי 1948 עד סוף 1954 עלו לישראל כ 740 , 000 נפש וירדו ממנה 51 , 000 נפש . היקף העלייה נטו ( המאזן בין הנכנסים ליוצאים ) היה אפוא כ 690 , 000 נפש . לפי אומדן אחר ירדו בש...
אל הספר