יחסים מורכבים ביותר שררו בין העדה הספרדית לבין האשכנזים הפרושים , שהיוו את רוב מניינו של היישוב האשכנזי . משנות הארבעים של המאה התשע עשרה הלך והתרבה מספרם של האשכנזים , ובעת ובעונה אחת הלך וגבר רצונם ליהפך לעדה עצמאית בלתי תלויה בספרדים ובסמכותו של החכם באשי , שלו היו כפופים מבחינה משפטית . הבדלים ניכרים והשקפות , לרוב מנוגדות , חצצו בין שני הצדדים , ומצאו , כאמור , את ביטויים בגישתם לשאלות התחדשות היישוב בארץ . העובדה שמרבית האשכנזים היו נתונים לחסותן של מעצמות זרות , בניגוד לספרדים , שרובם ככולם היו נתינים עות'מאניים , רק הוסיפה על המתח ששרר ביחסיהם ההדדיים , והגדילה את אפשרויותיו של הציבור האשכנזי לחתור למעמד עצמאי . המאבק ביניהם התמקד בשלושה תחומים , שמהם באה רוב ההכנסה הכספית של העדה , ובהם בעיקר בא לידי גילוי המונופול של העדה הספרדית : א ) עיזבונות . בירושלים נהגה תקנה קדומה , שעל פיה הייתה העדה הספרדית רשאית לזכות ברכושם של נפטרים שלא השאירו יורשים בארץ ישראל . האשכנזים התנגדו לכך שרכושם של נפטרים בני עדתם יפול בחלקו של הכולל הספרדי . הריב הגיע לקצו באמצע המאה , כשפקידי הספרדים ...
אל הספר