שיפוט בענייני דיור וחזקות.

ירושלים סבלה ממצוקת דיור קשה בתוך החומות . היצע מועט של דירות וביקוש רב של הנזקקים להן נוצלו להפקעות ולהעלאות דמי השכירות שנקטו בעלי הבתים הגויים , ולעתים מזומנות אף בעלי החזקות . עניין נכבד זה העיק מאוד על היישוב בירושלים , והנהגתו שבה ועסקה בו לעתים מזומנות , שכן לבעיית החזקות ושאלת הדיור הייתה השפעה מכרעת על הארגון התקין של חיי היישוב . משום חשיבותו הרבה של העניין התכנס בית הדין הספרדי בצוותא עם חברי ההנהגה הספרדית , כדי לתת תוקף מחייב לתקנה המסדירה את מערכת הזיקות שבין בעלי החזקות לבין השוכרים . הצדדים הנוגעים בדבר קיבלו על עצמם מראש את מרות ההנהגה , וההחלטה שנפלה הייתה יפה לא רק לשעתה אלא אף לדורות . זאת ועוד , נקבע כי כל ערעור , השגה , ודין ודברים בין שוכר לחזקיר ( בעל חזקה ) יהיה חייב להידון וכפוף להסדר המסגרת שנקבע בבית דין של העדה . יתר על כן , בית הדין הספרדי שיתף פעולה בעניין זה גם עם בית הדין האשכנזי ושני בתי הדין , לאחר שישבו על המדוכה , החליטו כי פרטי התקנה מוסכמים על שניהם — בין שהשוכר הוא אשכנזי שדר בחצר של חזקיר ספרדי , ובין שהשוכר ספרדי שדר בחצר של בעל חזקה אשכנזי — ו...  אל הספר