פרק שביעי התרגום החבשי

מאת : חיים רבץ המקרא תורגם לגעז , הלשון החבשית העתיקה בממלכת אכסום , כנראה אחרי 300 לסה"נ . הספר האחרון שתורגם , לפי המסורת , היה בן סירא , בשנת . 676 על מסיבות התרגום אין ידיעות ברורות . כמו כל הספרות החבשית מתקופת אכסום , לפני מאה י' לםה"נ כך גם ספרי המקרא והברית החדשה תורגמו מיוונית , ועל זאת מעידים בבירור הנוסח והרכב הספרים וסידורם , דמיונם לתרגום השבעים , וכן תרגומי מלים מרובות , שאפשר להסבירם רק על פי היוונית . יש חילוקי דעות ממושכים בשאלה , לפי איזו מסורת של השבעים תורגם המקרא לחבשית , והוצעו המסורת האלבםנדרונית , ( B ) מסורת הסיכיום ( אבל עיין לעיל עמ' 1 ( 116 . s אבל יש בתרגום החבשי סטיות מן הנוסח היווני , ומלומדים שונים טענו שהיו תרגומים , או עיבודים , על פי הסורית , הקופטית , הערבית והעברית ( מר 5 ר , ציגלר . ( השפעה ישירה של המקרא העברי לא הוכחה , וגם אינה מתקבלת על הדעת , שהרי גם יהודי חבש , הפלשים , לא ידעו עברית בתקופות הידועות לנו , ולא השתמשו בנוסח עברי , אלא בחומש החבשי של הנוצרים . יש סימנים שבתרגום או בעיבודים השתמשו בגירסאות של עקילס , סומכוס ותיאודוטיון , וכך אפ...  אל הספר
מוסד ביאליק