כבר בפתיחת חיבורו של הנביא עלום השם , המכונה ישעיהו השני ( יש"ב , ( נקבעת זכותו של ישראל להיוושע וזאת מכוח סבלו : "כי מלאה צבאה כי נרצה עוונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה" ( יש' מ , ב . ( נמצאנו למדים , שלדעת ישעיהו השני ישראל זכאים לגאולה על פי כל דין . יתרה מזו , לדעת הנביא , ישראל נענשה יתר על המידה . אין צורך לומר , ששיטת יש"ב שונה משיטת יחזקאל על "מדבר העמים" ועל הלב והרוח החדשים . אין ספק , שהשוני הקוטבי בין שתי השיטות הוא עניין למערכת פילוסופית שונה של שני האישים , אבל כדאי להוסיף לזה את שיקול הזמן . שני האישים פעלו בתקופות שונות : יחזקאל התחיל את שליחותו בין גלות יהויכין לגלות צדקיהו . יש"ב פעל בשלהי גלות בבל ובראשית תקופת שיבת צירן . אם לגבי יחזקאל הוכרת להיגאל היא שאלה תיאורטית , שהרי הדברים יכנסו להילוך מעשי רק בעוד כמה עשרות שנים , לא כן הוא אצל יש"ב , שבימיו הגאולה נכנסה להילוך מעשי מהיר . אולי ראה יש"ב צורך לישב את התיאוריה שלו עם המציאות שבה הכל ניצלו , או עשויים היו להינצל בלא כל שאלות על זכויות , צדק וכר . 191 מאדם עד נח , לכתוב הנדון . 192 על השוני בין תפיסת הגאולה...
אל הספר