כ"ד באב

בעשרים וארבעה 1 ביה 2 ת ( י ) בנא 3 לדיננא . שהיו הצדוקין דנין בדיניהם לאמר : הבת יורשת עם בת הבן . אמ' להם רבן יוחנן בן זכאי : מנין לכם ? ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה אלא אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומי לו : אם בת הבן הבאה מחמת אביה הבא מכחי יורשתני , בת הבאה מכחי לא כל שכן שתירשני . קרא לו רבן יוחנן בן זכאי את המקרא הזה : הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר ברעותו את החמורים לצבעון אביו . אמ' לו : הרי אתה משחק בנו ! אמ' לו : שוטה , ולא יהו דברי תורה שלנו כשיחה בטלה שלכם ! אמ' לו . בכך אתה מוציאני ? אמ' לו : לאו , אמ' לו . אם אמרת בבת הבן שייפה כחה לחלוק עם הבנים , תאמר בבת שלא יפה כחה לחלוק עם הבנים . הואיל ואין כחה יפה לחלוק עם הבנים , לא תירשני . יום שנצחום עשאוהו יום טוב . בימי מלכות יון שהיו דנין בדיני גוים וכשגברה מלכות בית חשמונאי חזרו לדון בדיני ישראל . סכוליון א וסכוליון פ מציעים ביאורים נבדלים למועד . א מפרש אותו בשיבה מ'דיני גוים' ל'דיני ישראל' בימי מלכות יוון . פ מפרש אותו במחלוקת הפרושים והצדוקים בעניין ירושת הבת . סיפורה של מחלוקת זו נמסר גם בתוספתא ובתלמודים , ורק בגרסת הבב...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי