הפואמה 'מן החכליל ומן הכד ( ל , ' בהיותה פרק ראשון במחזור הגדול , קובעת את נקודת המוצא שלו , ובמידה רבה אף מגדירה את תוואי ההתפתחות שתבוא אחריה . נקודת המוצא ו עימות המשורר , בתור אדם כפות שליחות , מובדל 'מכל טוב העולם' ומוקדש להכרח 'להיות אש בתוך אש , לאלל אש , לשתות א ' # ( ט : , ( 26 עם נופי החיים הראשוניים , 'ביתו של אדם , ' שבינם ובין השליחות אין ולא כלום . אלה הם הנופים המגולמים , מבחינת האדם הנוסע והולך ברכבת גורלו , במראה איש יורד מן הרכבת וצרורו עמו והוא מהלך במשעול שדה מוכר לו ומגיע לבקתה כפרית , ובכניסתו אליה 'נדלק לב זהב בחלון הקטן' ( שם : ;( 12 או במראה כלב מרים עיניים 'למרום החסד הנמוך של ילד' ( שם : , ( 18 והילד אומר לו משהו , ואחר כך נכנסים הילד וכלבו אל תוך בית שדלתו נפתחת לפניהם לרווחה . לכאורה אלה הם נופי ילדות ונערות כפרית עיירתית . רקומים אל תוכם זיכרונות מוחשיים של המשורר r זיכרון רחצה בנהר עם האב ; זיכרון הבית הקטן שבו נולדה האם וממנו הובלה לחופה ; זיכרון 'היפה בנשים , ' אותה נערה זהובת שער שהמשורר אהבה , אבל הקשר ביניהם נותק והיא נישאה לאחר ; קינה על מותה כעבור...
אל הספר