אבל גם הפואמות הפוליטיות אינן פשוטות וברורות כפי שמדמים כמה מקוראיהן . ב'חזון אחד הלגיונות' מופיעה סדרה ארוכה של סתירות שאין להן פתרון , והן מרחיקות את היצירה מכל חד משמעיות . הסתירה העיקרית היא בין העוצמה של המחאה והסטירה הפוליטית ובין הייאוש העמוק האופייני לפואמה זו ( הרבה יותר משהוא אופייני ל'אנקראון . ( ' מחד גיסא המשורר יוצא ללחום בכשיל וכילפות בהנהגה הכושלת : בשירי הפתיחה הוא אף מודה שהמלחמה באמצעים השיריים היא לו רק תחליף למעשה הפוליטי הישיר : חיסול פיזי של ההנהגה . הפחד שמא יפגע מעשה כזה במפעל הציוני עצמו הוא המפנה את הדובר לחרב השירה ; מאידך גיסא הוא בטוח שהקרב כבר הופסד , ובהתאם לכך נתונה הפואמה כולה בשקיעה מתמדת אל תוך עולם המתים , שבמעמקיו אף הסתיימה בנוסח הראשון שלה . השקיעה הזאת היא בבחינת חזרה על מוטיב הירידה אל המעמקים , המופיע ביצירותיו הקודמות של המשורר , אולם ב'חזון אחד הלגיונות' אין הירידה מוליכה לקרקעית שממנה מתחילה תנועת עלייה או נסיקה . לאורך כל השיר יורד הדובר שלב אחר שלב מטה . תחילה הוא מגיע ל'למטה משקןעוך י אחר כך הוא יורד אל קברי המלכים ! לבסוף הוא מלווה את ה...
אל הספר