אולם בתוך התקופות עלינו להבחין בין סוגים ספרותיים שונים . שהרי חקר תולדות הספרות של עם עתיק כישראל נבדל מחקר תולדות הספרות של עמים מודרניים בעיקר בכך שאצל האחרונים הוא עוסק קודם כל כמשוררים , או בסופרים יחידים — לכן על תיאור תולדות הספרות המודרנית ללבוש בנקודות השיא שלו דווקא את צורת הביוגרפיה — בעוד שבספרות המקרא נועד לאדם הפרטי תפקיד הרבה יותר צנוע . מצב זה יסודו באופי החיים בזמן העתיק ; באותם ימים היו האישים הפרטיים הרבה פחות נבדלים זה מזה והרבה יותר כבולים על ידי המנהגים מאשר בימינו . כשם שאדם מישראל היה נחשב עבריין אילו עשה את אשר "לא יעשה בישראל , " כך גם הסופר היה נתון בסד הסגנון המקובל בסוג הספרותי שבו השתמש . מכאן החדגוניות , המוזרה בעינינו , השלטת בסוגים הספרותיים . ניתן לומר אפוא , שספרות המקרא היא יצירה עממית יותר מאשר יצירת אמנות . אמנם גם עם ישראל הצמיח סופרים דגולים ומקוריים , אך ייחודם איננו בולט כפי שעשוי היה להיות אילו חיו בימינו , מכל מקום ניתן להכירו רק באמצעות לימוד יסודי של הסוגים הספרותיים שבהם השתמשו . לפיכך משימתו הראשונה של העיסוק בתולדות ספרות המקרא היא חקר ה...
אל הספר