על שלושת תחומי הפעילות והסמכות במקדש

טענת יוסף בן מתתיהו כי הצדוקים נאלצו לנהוג על פי דרכי הפרושים התאשרה לכאורה מן המסקנות שהוצאו מדבריו בעניין הקרבת מנחות השלמים ובעניין העלאת מחצית השקל . אולם עדויות אחרות בכתביו , וכמוהן מסורות אחדות בברית החדשה , מלמדות כי הכוהן הגדול ( כגון יוסף קייפא או ישמעאל בן פיאבי השני ) עמד בראש רשויות המקדש . נמצא שבשלל העדויות מכתבי יוסף בן מתתיהו יש סתירה באשר לזהותם של השולטים במקדש : מצד אחד יש ראיות לשליטתה של ההלכה הפרושית , ומצד אחר ברור שהכוהן הגדול , שכמעט תמיד היה צדוקי , עמד בראש המקדש ופעל לשמירת הסדר בו ולהגנה עליו מפני איומים חיצוניים . אם הכוהן הגדול בעל סמכות של ממש , כיצד ייתכן שהקרבת המנחות ומימון עבודת הקרבנות נעשים שלא על פי תפיסתו ? מתברר שבמקדש הייתה מעין הפרדת רשויות לשלושה תחומים שונים שעל כל אחד מהם הופקדו בעלי תפקידים שונים : עבודת הקרבנות ; אוצר המקדש ; והאחריות לנעשה במקדש ובהר הבית מבחינה פוליטית ציבורית . התחום האחרון כולל פיקוח על עצם זהותם של הנכנסים להר הבית ולעזרה , פיקוח על מעשיו של הציבור המבקר במקום וכן שמירה על האינטרסים של המוסד הקדוש מפני גורמים חיצוני...  אל הספר